כדורי חומרי בנין בע"מ נ' אבו אל אעמל

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת המועד להגשתה.

אין חולק, כי האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נשוא ההליך דנן הומצאה לנתבע ביום 3.3.10 ואילו התנגדותו לביצוע שטר הוגשה, בצירוף בקשה להארכת המועד, אך ביום 6.4.10.

הנתבע מנמק מחדלו להגיש התנגדותו בתוך פרק הזמן הקצוב בדין בכך שטעה לחשוב שעל פי דין עומדת לרשותו תקופה בת 30 יום חלף פרק הזמן בן 20 הימים הקצוב בדין.

הנתבע לא הבהיר בתצהירו מדוע חרף סברתו שהיה עליו להגיש התנגדותו בתוך 30 יום הגישה רק בחלוף 34 יום. בא כוח הנתבע, בסיכומיו, טען שהואיל ופגרת הפסח חלה בתוך פרק הזמן האמור לא באה תקופה זו במניין הימים.

הואיל ופרק הזמן הקצוב בדין הינו פרק זמן הקבוע בחיקוק שומה על הנתבע להצביע על טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. יחד עם זאת קיימות גישות בפסיקת בתי המשפט לפיהן מקום שעסקינן בהליך בערכאה הראשונה אין צורך לדרוש טעם מיוחד ודי בטעם מספיק. ראו: ע"א (מחוזי י-ם) 1356/00 הדיה נ' פלדמן, (פורסם במאגרים) פסקה 21 לפס"ד; בר"ע (מחוזי י-ם) מזר נ' בנדלר (פורסם במאגרים).

כן יאמר, כי בפסיקת בית המשפט חל ריכוך בהלכה הנוקשה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות ונמצא כי יש וגם טעות תהווה טעם מיוחד לעניין הארכת המועד. ראו: רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (פורסם במאגרים), בש"א (מחוזי-י-ם) 3036/03 פריפר טבעי בע"מ נ' שניאור ואח' (פורסם במאגרים).

לאור האמור מוכן אני להניח, כי אכן טענת הנתבע עשויה הייתה לגלות טעם המצדיק את הארכת המועד. ברם, גרסתו מעוררת קושי, שכן לא הובהר מדוע סבר שעומדים לרשותו דווקא 30 יום חרף שבאזהרה שהומצאה לו נכתב כי לרשותו 20 יום בלבד. כן לא פורט בתצהיר הנתבע מתי פנה אל בא כוחו לשם הגשת ההתנגדות לביצוע שטר והאם הלה העמידו על טעותו, שכן התנגדותו לביצוע שטר הוגשה באמצעות בא כוחו.

בנסיבות האמורות כאשר גרסת הנתבע מעוררת קושי וספק אם יש מקום להיעתר לבקשתו בהיות הסברו לאיחור סתמי מן הראוי לבחון גם את סיכויי הגנתו.

הנתבע טוען בתצהירו, כי השטר נשוא התביעה ניתן לתובעת לשם הבטחת פירעון חוב של עסק אותו הפעיל בעבר. ברם, חוב זה נפרע והעסק הפסיק את פעילותו עוד בשנת 2002. כן נטען, כי התובעת השתמשה בשטר, שהינו המחאה בסך 47,365 ₪ זמן פירעון 27.1.10, לשם פירעון חוב אחר אותה חבה לה חברה בע"מ כלשהי.

גרסת הנתבע מעוררת אף היא קושי, שכן מדוע שיפקיד בידי התובעת עוד בשנת 2002, או קודם לכן, המחאה לבטחון, אשר מועד הפירעון הנקוב בה הינו כשמונה שנים מאוחר יותר. יובהר, כי הנתבע לא טען בתצהירו, כי ההמחאה ניתנה על החלק ומועד פירעונה והסכום לפירעון נכתבו בידי התובעת.

אמנם בא כוח הנתבע ניסה לתקן בסיכומיו חוסר זה בתצהיר הנתבע, אך הדין הוא שיש להביא בחשבון בעת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אך את הטענות הנטענות בתצהירו של הנתבע (או בחקירתו הנגדית) ואין מקום לשקול טענות עובדתיות שלא נטענו כאמור. השוו: תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984; ע"א 514/64 כהן נ' אשכנזי, פ"ד יט(1) 696, 698.

נמצא איפוא שספק אם תצהיר הנתבע מגלה הגנה מפורטת כדבעי המצדיקה היעתרות להתנגדותו לביצוע שטר. לכך יש להוסיף את הקושי המתעורר מבקשתו להארכת המועד.

מהמקובץ עולה, כי ניתן היה לדחות את הבקשה להארכת המועד, אך הואיל ואיחור הנתבע בהגשת התנגדותו לביצוע שטר לא עלה על שבועיים ובכך יש כדי להשליך על אינטרס ההסתמכות של התובעת באשר לסופיות הדיון והואיל ולא ניתן לשלול לחלוטין את טענת ההגנה אותה טען הנתבע, סבורני, כי יש מקום להיעתר לבקשות להארכת המועד וההתנגדות לביצוע שטר, אך זאת בכפוף להפקדת ערובה.

אשר על כן, ככל שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט סך 25,000 ₪ עד ליום 30.6.10 תתקבלנה בקשותיו להארכת המועד וההתנגדות לביצוע שטר, שאם לא יעשה כן בחלוף המועד האמור תדחה בקשתו להארכת המועד וכפועל יוצא מכך אף לא תשמע התנגדותו לביצוע שטר.

לעיוני ביום 4.7.10.

ניתנה היום, י"ט סיון תש"ע, 01 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: